שבת נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשת הנתבע ( להלן: "המבקש" ) לחיוב התובע ( להלן: "המשיב 1" ) בהפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ( להלן: "התקנות" ) כתנאי מוקדם לדיון בתובענה.

מדובר בתביעה לפסק דין הצהרתי , לפיו פקדון בסך 100,000 ₪ שהופקד ע"י משיבים 2 ו-3 בקופת בית משפט לפי החלטת בית משפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן נגד משיבים 2 ו-3 ועוקל על ידי הבנק, שייך למשיב 1.

לטענת המבקש, בנסיבות נשוא התיק יש לחייב את משיב 1 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט שייפסקו לטובת המבקש, בהיות משיב 1 תושב חוץ, וכן מהטעם שלא מסר את כתובתו כנדרש ע"פ התקנות וכן מהטעם שאין כל ראיה באשר להכנסותיו או נכסים שלו בארץ ,אם בכלל.

עוד טוען המבקש, כי סיכויי התביעה קלושים הן בגלל שהפקדון הופקד ע"י המשיבים 2 ו-3 בקופת בית המשפט מבלי שהצהירו, כי כספי הפקדון מופקדים עבורם ע"י התובע, והן משום שלא נטען כי נעשתה איזה שהיא פעולה משפטית כדי להבטיח את כספי הפקדון. מדובר בכספים שהועברו למשיבים 2 ו-3 כהלוואה או מתנה בין קרובים ולכן מדובר בכספים שהם כספי החייבים לכל דבר ועניין.

עוד טוען המבקש, כי המשיב 1 הנו קרוב משפחה מדרגה ראשונה של משיבים 2 ו-3 ומדובר בבית הוריה של אשתו, מה שמבציע על היותו בעל אינטרס משותף ומובהק עם המשיבים ומיוצג ע"י אותו בא כוח. לכן, לטענת המבקש, יהיה זה נכון וצודק להורות על חיוב המשיב 1 על הפקדת ערובה בסכום ריאלי ומשמעותי לסכום ההוצאות הצפוי שיוטל על משיב 1 במידה ותדחה תביעתו, כתנאי מוקדם לדיון בתובענה.

המשיב בתגובתו עותר לדחיית הבקשה וטוען כי על פי אמנת האג עליה חתומות מדינת ניו יורק ומדינת ישראל פטורים אזרחי המדינות מהפקדת ערובה.

לטענתו, בניגוד לנטען בבקשה סיכויי התובענה גבוהים , הן בהסתמך על המסמכים שצורפו ומעידים כי כספי הפקדון הם כספי המשיב 1. הוכח שמדובר בכסף בדולרים אמריקאים שהועבר לחשבון פקדונות של עורך הדין ומשם בהמחאה בנקאית הופקד בגזברות בית המשפט המחוזי כשבשום שלב הכסף אינו בשליטה או חזקה של משיבים 2 ו-3 ולכן דיי בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת הטענה כי מדובר בכספי מתנה או הלוואה שהועברו למשיבים 2 ו-3.

עוד מפנה המשיב 1 לקביעות הפסיקה בתביעות כגון זו הנדונה בכתב התובענה דכאן. המשיב 1 מפנה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, ע"א (י-ם) 6382/99 יוסף בינת נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' ( פורסם בנבו ) , שם נקבע כי השיקולים שמנחים את בית המשפט בבואו להכריע בשאלת זהותו של המחזיק בכספים כאשר בני משפחה, שהם צד ג' לסכסוך מעמידים ערבות לטובת בני משפחה קשיי יום, כספי הפקדון שהופקדו ע"י צד ג' שייכים לו ולא ניתן לעקלם.

המבקש בתשובתו, טוען כי ארה"ב לא מנויה על המדינות איננה "מדינה בעלת אמנה" לפי ההגדרה באמנת האג (פרוצדורה אזרחית ), תשי"ד-1954 ולכן המשיב 1 איננו נהנה מהפטור להפקדת ערבות לפרעון הוצאות משפט.

עוד לטענתו, מכיוון שעו"ד חגאג היה עו"ד של משיבים 2 ו-3 במועד ההפקדה שוללת את הטענה, כי כספי הפקדון לא היו בחזקת המשיבים 2 ו-3. שכן עו"ד חגאג היה שולחם לקבלת הכספים ולהפקדתם.

המשיב 1 הודיע לבית המשפט ביום 5.2.13 את כתובתו לצרכי תביעה זו בארה"ב.

591 E 3rv st/ 2 Brouklin N.Y. 111218 U.S.A

דיון:

על פי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ( להלן: "התקנות" ) בית משפט רשאי לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע .

"...בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע..."

מטרתה העיקרית של תקנה 519 (א) הנה מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647; ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846; רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845.

התקנה לא קובעת קריטריונים לפיהם יחוייב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת אלא שנקבע כי יש לעשות כן בנסיבות המצדיקות את הדבר. שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא. על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות שיפוטיות (הנחשבת כזכות בסיסית בעלת אופי חוקתי מהמעלה הראשונה), לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865).

הדברים הובאו מפי כב' השופט בך בע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 ובזו הלשון:

"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על-כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול-דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות..." .